מושג מפתח: ביחידות מודולריות הניתנות להרחבה, המפרקים האופקיים והסיומים האנכיים בין המודול הראשי לקטע הניתן להרחבה רגישים מאוד לדליפות. השיטות המסורתיות מסתמכות על חיתוך במקום של מהבהבים ויישום נרחב של גישות איטום כאשר איכות האיטום תלויה במידה רבה באומנותו של המתקין ובתנאי מזג האוויר השוררים. בגישה מתועשת, טרומית, המפעל מספק רכיבים אטומים למים (מהבהבים/אטמים) מותאמים אישית לכל מפרק. כל רכיב מסומן עם מספר התקנה וכיוון, המאפשר הרכבה מדויקת, "התאמה ותיקון" באתר באמצעות מחברים מכניים. מבחינת חומרים, חומרי איטום בעלי ביצועים גבוהים כמו EPDM או גומי סיליקון מציעים עמידות מעולה במזג האוויר ועמידות טובה יותר בפני סט דחיסה קבוע בהשוואה לחומרי איטום קונבנציונליים, מה שהופך אותם לאידיאליים עבור מפרקים דינמיים שעוברים התרחבות ומשיכה חוזרת. לפני היציאה מהמפעל, מערכת האיטום עוברת בדיקות קפדניות - כולל בדיקות אטימות (שיעור דליפת אוויר פחות או שווה ל-5%) ובדיקות גשם מדומה - כדי לוודא את אמינות איטום המפרק.
השלכות על הלקוח: על ידי העברת האחריות על איטום משותף למפעל, התהליך אינו תלוי עוד במיומנות של מומחה איטום במקום. עם זאת, לקוחות צריכים לשים לב שרצף ההתקנה ומומנט ההידוק של רכיבים אלה חייבים להיות בהתאם למפרט המפעל. שינוי כיוון הרכיבים או השמטת מחברים באתר יפגע בהיגיון האיטום שאושר במהלך שלב הייצור הטרומי.
